דולי סיטי - עיר בלי תחתית, בלי עבר, בלי תשתית. העיר המוטרפת בתבל. כל האנשים בדולי סיטי בדרך כלל בורחים. כיוון שהם כל הזמן בורחים, יש מי שרודף אחריהם, וכיוון שיש מי שרודף אחריהם, תופסים אותם, ומוציאים אותם להורג, וזורקים אותם לנהר. הרכבות של דולי סיטי, הרכבות, כמו בגרביונים, אם את לא עוצרת אותן - הן עוד יגיעו לך למפשעה. דולי סיטי - עיר של תחבורה מאומצת. כל התינוקות בדולי סיטי מאומצים, ממזרים. כל האימהות בדולי סיטי מזוינות, דפוקות. כל הרכבות בדולי סיטי משקשקות נונ-סטופ, נונ-סטופ. המשטר בדולי סיטי דמוקרטי, עד כמה שזה נשמע מגוחך, דולי סיטי היא דמוקרטיה. יש שתי מפלגות גדולות: הבירוקרטיה והפרוצדורה. למפלגות הגדולות יש כנופיות של נערי רחוב שלוקחות את החוק לידיים. לבירוקרטיה יש חיילים, אלה החנטרישים. טיפוסים מגעילים, מלוכלכים, לא היגייניים, כל הזמן מכייסים, משתעלים, ומקנחים את האף בשרוול. חנטריש אף פעם לא אומר שלום, רק עושה דברים, במיוחד משרבט גרפיטי על הקירות, איפה שיש ריח חזק של שתן של גברים.

לצידם - החבר'ה המדליקים של הפרוצדורה - ז'אנר לגמרי אחר של טיפוסים, חבר'ה על הכיפאק, ממש על הכיפאק. כל אחד מהחבר'ה המדליקים האלה צלח עשרות פעמיים את הכינרת. כולם נורא אוהבים לטייל בירושלים, רובם רצים כל ערב ג'וגינג מסביב לעיר העתיקה. רוב המדליקים מלטשים יהלומים, ושרים באמבטיה שירים מקסימים. הם מכירים את כל הפזמונים המדליקים שיש בעברית, כולל "כן זהו, זה גן השקמים".

יש עוד אנשים בדולי סיטי, כמו האפוסטרופים, אלה שהסלוגן שלהם טפשי כמו הפרצוף שלהם, הם שרים במקצב רגאיי "המדינה זה אני - בואו ערפו את ראשי". ויש "פחדנים" ו"ארכיטיפים", ו"בונבונים", אבל רוב תושביה של דולי סיטי שייכים ל"כאלה" בגלל השורה "היו גם כאלה אי אז בימים" מתוך השיר "כן זה, זה גן השקמים". ה"כאלה" הם צאצאים של חוטבי עצים קדמונים ומשולהבים שסבלו מהיפר-אקטיביות, וחטבו את כל העצים בסביבת מגוריהם, רק בשביל שיהיה להם על מי להוציא את האגרסיות שלהם.

המזל הוא לא ליפול למלכודת של שום קבוצה, ללמוד לשמור על פרופיל נמוך. הטריק הוא בעצם לעשות את עצמך ישן ולחתור תחת.